יצירת סקרים ואינטראקציה באמצעות SMS

אחת הדרכים הטובה ביותר ליצירת קשר מהיר וטוב עם הלקוחות שלכם היא פשוט לשאול אותם על עצמם, על ההעדפות שלהם ועל מה בא להם לקבל. תחשבו שהייתם נותנים הטבה אחת פצצה כל חודש אבל באמת הטבה טובה – גם אם היא מוגבלת בכמות אבל משהו שיגרום לכל לקוח קיים או פוטנציאלי שלכם לרצות לקבל אותה ואז הייתם מוציאים סקר חודשי, לא בקטע של להציק או להטריד אלא לשאול אחת לחודש – מה הייתם רוצים שניתן לכם החודש ומה בא לכם לקבל? נאמר שאתם מציעים שלוש או ארבע אפשרויות ואתם גם מתנים את קבלת ההטבה בכך שהאדם לא קיבל כבר הטבה באותה השנה כדי ליצור הרגשה של הוגנות ושל סיכוי סביר לזכות בהטבה.

אתם קולטים כמה אנשים היו מחכים להטבה הזו? כמה הם היו משתוקקים לקבל את מה שיש לכם לתת. אז מה הקאצ' בעצם? למה רוב החברות לא עושות שימוש בכלי כזה כדי למקסם את התועלת שלהם בקמפיינים של SMS וביצירת עניין ואינטראקציה עם הלקוחות? אני מניח שהדוגמא של גרופון היא הדוגמא הטובה ביותר, מה שעסקים שפירסמו עם גרופון גילו זה שהם מקבלים קהל שמכוון רק לדילים, קהל חכם שהולך רק על ההטבות ולא כזה שבשל ההטבה יתוודא אל העסק ושירותיו וירכוש בהמשך מוצרים משלימים או מוצרים אחרים שיכסו את עלות הטבה וייצרו לבעל העסק רווחים.

אז איך באמת אפשר ליצור קהל מטורגט כזה בתוך מערכת לשליחת SMS של כל בית עסק? קהל שאינו רק של הטבות אלא קהל אמיתי שרוכש במיטב כספו אבל כזה שאתם רוצים לפנק וליצור איתו מערכת יחסי SMS באמצעות אותם סקרים חודשיים? אחת הדרכים לעושת זאת היא פשוט להציע כניסה לקבלת ההטבה החודשית רק ללקוחות חוזרים, כלומר לקוח שביצע שתי רכישות או יותר בפרק זמן סביר לאחרונה ולכן מאופיין כלקוח חוזר וטוב וכזה ששבע רצון מהעסק ומשירותיו ודווקא אותו לפנק. לחלק מהמשווקים יש קושי עם גישה זו מפני שהיא מפנקת את הקיימים ולא יוצרת בהכרח ביקושים או קהל חדש. אך מניסיון אני סבורה שזוהי אחלה שיטה ליישם את הרעיון שעלה בפוסט הזה.

סיפורו של ספר הזוהר: הספר שנכתב במערה ונגנז, רק כדי להתגלות היום להמונים

מיליוני אנשים ברחבי העולם נמשכים היום אל לימוד חכמת הקבלה ואל הקריאה בספר הזוהר בבית, במחשב וגם בכל חנות ספרים. מה יש בחכמה המסתורית הזו ובספר שלאורך אלפי שנים היה גנוז וסודי, שהופך אותם למגנט של ממש עבור כל כך הרבה אנשים? 

בשיא השנאה ספרי הקבלה מלמדים איך לאהוב

סיפורו של הספר מתחיל לפני אלפיים שנה. הבית השני נחרב, האדמה עולה בלהבות. לאחר שנים של פריחה רוחנית, שגשוג ואחדות בעם, שנאת חינם מתפשטת ומכלה את הכול. מלחמת אחים בארץ ישראל. ענקי הרוח שהובילו את העם בימיו הטובים אל חיים של אהבת אחים, וגילוי של כוח האהבה אחד שמנהל את הטבע כולו, הופכים נרדפים על ידי אחיהם שהחלו לרוץ אחר כבוד, ממון ושררה. 

עשרים וארבעה אלף תלמידיו של רבי עקיבא, המקובל הגדול שהנחיל את הכלל "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה" נופלים לשנאת חינם קשה ונספים במגיפה. רק מתי מעט שומרים על רמתם הרוחנית וממשיכים להחזיק באהבת הזולת כשיטת החיים האחת והיחידה.

אחד מתלמידיו של רבי עקיבא – רבי שמעון בר יוחאי, הופך נרדף על ידי השלטון הרומאי, לאחר שיהודים המתנגדים ללימוד חכמת הקבלה הלשינו עליו. הוא מסתתר עם בנו במערה בפקיעין במשך שלוש עשרה שנה. יחד הם עוסקים בלימוד פנימיות התורה ומתעלים לדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר. 

עם תום התקופה הם יוצאים ממערה זו, מתאחדים עם שמונה מקובלים נוספים, ונכנסים למערה נוספת אותה הם מכנים "האדרא רבה" – האסיפה הגדולה. שם, בחיבור ואהבה ביניהם, מעל לכל המצבים הקשים, הפירוד והשנאה שמתגלה ביניהם, הם מבקשים ביניהם אהבת אחים נשגבה ורוחנית. הם זוכים למימוש ויחד כותבים באור האהבה הזו את ספר הספרים של חכמת הקבלה – ספר הזוהר.

הגניזה הגדולה

עם סיום הכתיבה, ביודעם שהדור עדיין לא ראוי לגילוי ולמימוש השיטה הרוחנית שהטמינו בספר, הם גונזים אותו. הספר מיועד להתגלות באחרית הימים, בתקופה בה רבים מאוד בעם ישראל ובעולם כולו יתחילו למצות את החיים הרגילים ולשאול את עצמם מה נמצא מעבר. בשביל מה הכול קיים? לאן החיים מובילים אותנו? מה הטעם במרוץ שלא מוביל אותנו לשום מקום? ואיך מגלים רוחניות? 

אנשים שהרצון הפנימי הזה מתחיל להתגלות ולבעור בהם מבפנים, מגיעים בעקבותיו אל חכמת הקבלה ואל הספר העוצמתי ביותר שלה – ספר הזוהר. בתוכו טמון אור עליון מיוחד. מי שמבקשים בליבם להתחבר באהבה ולגלות יחד את כוח האהבה של הטבע תוך כדי הקריאה בו, מושכים מתוכו את האור הגנוז הזה שמעלה אותם מעלה מעלה אל המצבים הרוחניים הנעלים שעליהם מספר ספר הזוהר.

מה מטרת ההבדלים

באופן כללי אפשר לשים לב שהטבע כולו מתחלק לנטיות הפוכות. פלוס ומינוס, גברים ונשים, נטייה לשמאל ולימין. כלומר החלוקה לאופטימיות ולפסימיות או לנטיות אופי שונות, היא לא יוצאת דופן אלא חלק מהשוני הכללי שקיים בטבע. וכפי שמסבירה קבלה לעם, האנושות כל כך מגוונת כדי שבעתיד דווקא מתוך העושר של הניגודים, ההפכים והשונות, כולנו נתחבר בהתמזגות עשירה שנותנת מקום לכל הגוונים וההבדלים. וזו תהיה באמת שלמות מופלאה ומיוחדת.

בסופו של דבר, בשיא ההתפתחות שלנו, כל ההבדלים ישלימו זה את זה. ואם אתה רואה חצי כוס ריקה ואני את חצי הכוס המלאה, אז ביחד תהיה לנו כוס שלמה. כרגע אנחנו עדיין לא יודעים איך להשלים אחד את השני, ולכן החיבור הזה בין כולנו לא קורה, אבל כשנדע החיבור יהיה באמת מדהים כמו שקורה עכשיו בשיעורי בני ברוך.

מה עדיף?

אף נטייה היא לא בריאה או טובה אם משתמשים רק בה ובצורה קיצונית. גם להיות אופטימי כל הזמן זה לא טוב כי אז אדם לא רואה את הצד השלילי או המסוכן שבדברים ועלול לגרום כתוצאה מהתמונה החלקית הזו שהוא רואה לכל מיני נזקים. כמו ילד קטן שמתפעל ורץ ועושה הכול בפזיזות, ופתאום קורה משהו רע והוא מאוד מופתע. ומצד שני גם להיות שלילי ופסימי כל הזמן זה לא ממש טוב, אלא צריך לאזן ולהשלים את הכול בצורה נכונה ובריאה. ואז החיבור בין כולם יהיה מיוחד ביותר.

אז איך מאזנים את הדברים?

לא פשוט לשני אנשים עם אופי הפוך להתחבר. באופן טבעי האגו דוחף כל אחד לנסות לשלוט על השני ולהתאים אותו לעצמו. ולכן הטבע יצר אותנו כך שבכל אחד מאתנו יש נטייה בולטת לדוגמה לפסימיות או לאופטימיות, אך גם במשהו קיימת בתוכו גם הנטייה ההפוכה. ומתוך הרב גוניות הזו שקיימת גם בתוכו, הוא יכול להתקשר לאחרים בעלי נטיות עיקריות הפוכות משלו.

ולכן אם אחד היה כולו פסימי והשני כולו אופטימי, הם בכלל לא היו רואים ומזהים אחד את השני, כי לא הייתה ביניהם שום נקודת השקה. אבל דרך החלקים המשותפים שביניהם, גם אם הם קטנים, נוצרת נקודה משותפת שדרכה הם יכולים להתחיל לתקשר ולהתחבר. ודווקא בזכות השוני, הפערים וההבדלים שביניהם, אם הם ירצו להתחבר מעליהם, הם יזכו לחיבור מאוד מיוחד, עוצמתי ועשיר.

חכמת הקבלה: חכמת החיבור של הטבע.

דרך החיבור שקורה יחד עם ההבדלים, הם יתחילו להסתכל על החיים כמערכת אחד בעלת שתי עיניים שונות, בעלת מוח מורכב ועוצמתי וייבנו כשלם אחד מיוחד. הדבק שיאפשר להשלמה המיוחדת הזו לקרות הוא המטרה המשותפת לשניהם.

היום כבר אפשר לראות את זה בכל התחומים. למשל בצוותי עבודה זה מאוד בולט, שדווקא צוותים שמורכבים מאנשים שונים אחד מהשני שמצליחים לעבוד ביניהם בשיתוף פעולה, מגיעים לדברים גדולים מאוד שבצוותים שבהם האנשים דומים יחסית לא כל כך מצליחים. כך גם בזוגיות ובכל תחום אחר, מי שיודע להשלים בין הפכים וליצור אהבה מעל הפערים, מצליח. ולכן היום חכמת הקבלה, כשיטה שיוצרת את החיבור המיוחד הזה מעל השונות וההבדלים, הופכת לכל כך מבוקשת ודרושה בכל שטחי החיים.

חדר עם טפטים של קוסטה ריקה

החדר של קוסטה ריקה משקף את אווירת מרכז אמריקה על השמחה והאושר של האנשים שם. תחשבו טפטים מעוצבים של יערות עד עם המון חיות, חופש, ים. ריח של חיים אחרים. חיים שמתנהלים בקצב אחר לחלוטין מזה שאליו אתם רגילים והכל באווירת תיירות תמידית. כזו שמשדרת ספרדית, שמשדרת את חגיגת החיים עצמם, חיים פשוטים מהיד אל הפה.

בשונה מהחדר הגרמני שמשדר עוצמה והיסטוריה לצד איחוד ושבטיות, עם טפטים בגווני אפור שחור,  החדר של קוסטה ריקה הוא הרבה יותר פשוט, נאיבי ואף ילדותי. כזה שיגרום לכם לרצות לחזור אליו ללא הכבדות של ריהוט עץ מלא, שטיחי קיר מצוירים במלחמות ועוד. למרות שלא רצוי לעשן בחדר תוכלו למצוא בו רום וגם מיץ קוקוס.

חדר אחר שאולי תרצו לבדוק עם חדר זה לא ימצא חן בעיניכם הוא החדר הסיני, מדובר בחדר עם מסורת, חדר כבד ומעוצב בפריטים רבים אך יש משהו במשי ובעוצמה הסינית הפנימית שיגרום ללב שלכם להחסיר פעימה. בכל זאת השילוב של העץ והמשי, של הפשטות והתחכום של הנייר והאבן יקחו אתכם למקומות אחרים. לחוויה מסוג שונה לחלוטין מכל מה שאתם רגילים אליו או שחוויתם בחופשות אחרות.

החדר השלישי שאותו ארצה לציין הוא החדר הגינאי, נכון שמדובר בחדר מאוד פשוט, עם טפט אחד ודל אך אווירת הג’ונגל יחד עם העדר התשתיות, אווירת בעלי החי והשילוב עם הטבע לעומת העדר הנוכחות האנושית מאפשרים את חווית האפשרויות האחרות לגמרי. את אלו שמחוברות במהותן אל טבע הדברים, אל השורש הבראשיתי של היבשת הקדומה.

פיקניק – בוטרו מאה 20

שעמום

שיעמום הוא מצב של אפטיה סוג של ניתוק, בריחה מהחיים. החל מהמאה ה 20, בעיה זו מאפיינת אחוזים גבוהים באוכלוסיה. ילדים, סטודנטים באוניברסיטה, ואחרים – יאוש מהסיכוי למצוא עניין בעבודה במשפחה ובחיים. רבים מהם יאמרו לך בערך כך: יש לי הכל! בית יפה, עבודה טובה, משפחה חמה ובכל זאת אני מרגיש ריקנות בתוכי. אני אדיש למתרחש סביבי. משועמם. 

ניסיתי הכל! הייתי בחו'ל, החלפתי עבודה, אפילו התגרשתי ומצאתי זוגיות חדשה וטובה יותר. אבל הריקנות – נשארת… שום דבר לא "ממלא" אותי. לא נותן סיפוק.   אני לא לחוץ, אני רגוע. רק עייף רוב הזמן. מרגיש מועקה כזאת. הרגשה מאד לא נעימה. שואל את עצמי "מה הטעם בחיים האלה?"  אדם מורכב מגוף פיזיולוגי, ורגשות. וצורך נוסף שפחות ברור לנו: צורך במשמעות. הרגשת השעמום מרמזת שחסרה משמעות בחיים. אצל חלק מאיתנו זה מתבטא כזלזול באנשים אחרים, או בעצמם! אלה אנשים שאינם שמחים, לא מרגישים אושר או סיפוק מחייהם. הם חווים סבל מתמשך ו"בורחים" אל מצב אפאטי של הסתגרות ושעמום.

קשה להלחם בשעמום ואדישות .  אנשים חושבים שאין לבעיה הזאת פתרון. כי בשביל פתרון צריך להשקיע מאמצים, להתחייב. אך האדם לא רוצה להתאמץ. לא רוצה לחשוב אפילו. כן. כך אנחנו בנויים. לא נזיז אצבע אם זה לא הכרחי או משתלם לנו באופן כלשהו. כך בנה אותנו הטבע… ויש לכך סיבה טובה: עלינו להגיע למצב שאיננו יכולים לסבול יותר, רק אז נחפש דרך חדשה, נחפש דרך לצאת

המשועממים והאדישים – מרגישים מעין מחיצה מפרידה בינם לבין שאר בני האדם.  אילו היו נכנסים לקבוצה שמחייבת אותם לפעול – היו יוצאים מהמצב!  כי זהו חוק טבע: אדם לא יכול להוציא את עצמו ממצבו הרע. אבל אדם אחר – יכול לעשות זאת עבורו. זהו חוק טבע מאד קשיח.

ונחזור לבוטרו:  כבר אמרנו שאמנים הם בסך הכל אנשים קצת יותר רגישים מאנשים רגילים, מסיבה זו, הם מבחינים בתופעות ושינויים העומדים להתרחש בשלב הבא של התפתחות האדם – לפני כולם!  בוטרו, מעמיד בפנינו מראה ושואל האם זה אתה???  אתה לא לבד! זהו תהליך כלל אנושי. הדרך לצאת ממנו היא לעזור זה לזה להתחבר יחד כך שאתה תציל אותי – ואני אציל אותך. זהו הפתרון הטבעי. אין אחר! אנחנו יכולים להתקשר זה לזה ולהציל זה את זה

התעללות בזקנים או בפעוטות…

עוד כתבה על התעללות בתינוקות ובפעוטות תמימים. שוב כולנו מזועזעים
ולא מאמינים, אנחנו פשוט בשוק! איך יכול להיות שכל יום בערך צצה פרשת אכזריות חדשה
שחושפת רוע, אלימות ופגיעה בחסרי הישע הרכים שלנו והתופעה רק הולכת ומתרחבת? איך
הגענו למצב כזה ולמה לא נעשה דבר בנידון?

ההורים מצטערים, המצפון אוכל אותם. איך לא שמנו לב, איך לא הקשבנו
לרחשי המצפון? איך טעינו כל כך בענק. הרי כולם המליצו לנו על אותו הגן והגננת
הוותיקה מוערכת מאוד, גם האוכל שם לא רע וסך הכל נראה נחמד וטוב. איך יכול להיות
שזה קרה לנו? שפגעו באוצר הכי יקר שיש? אנשים שקוראים לעצמם "אנשי
חינוך" עם המלצות וניסיון מוציאים מעצמם מפלצת נוראית שכזאת.

לצערנו התופעה נפוצה מדי, לא כל המקרים מדווחים וידועים. האכזריות
נעשתה עניין שבשגרה וילידנו הפקר. על מנת לקבל גישה חופשית לתינוקות ופעוטות חסרי
ישע אין צורך בתעודה כלשהי, השכלה או מבחנים, גם לא בדיקת העבר או האישיות. רק
הבעת רצון והגעה סדירה. וזאת בעיה גדולה.

בעיה נוספת וחמורה עוד יותר שדורשת בדק בית וחשבון נפש מידי, היא
שהורים לא מגדלים את הילדים שלהם. מולידים ואחרי 3-6 חודשים בממוצע, נאלצים לשוב
לעבודה על מנת להמשיך ולכלכל את הבית ואת התינוק הרך מותירים בידיים זרות ולא
בדוקות.

בעידוד מלא מצד המדינה, הכלכלה והחברה, אימהות בוחרות בקריירה, בפרנסה
וביציאה מהבית  על פני הדבר הכי טבעי ובסיסי- גידול הצאצאים שלהן. ישנן
אימהות שחוזרות לעבוד כי אין להן ברירה ואם לא יעשו זאת לא יוכלו לשרוד מבחינה
כלכלית. אך יש שעושות זאת מתוך בחירה ולא אילוץ כי כך נהוג בחברה וכך סיפרו להן
שמצליחים בחיים ומרוויחים כסף, כבוד, השכלה ועוד.

צו השעה קורא להורים שבינינו להתעורר ולבדוק את עצמנו, מה הכי חשוב
לנו בחיים?

במה אנחנו משקיעים יותר ועל חשבון מה זה בא? אפשר להשקיע בעוד מיטות סיעודיות. אבל זה הפתרון?

אילו חוויות, תבניות ודפוסים היינו רוצים להקנות לילידנו ובאיזה עולם
אנחנו רוצים שהם יחיו?

מה עלינו לשנות ומיד כדי שלא יקרו עוד זוועות שכאלו?

הטבע יצר אותנו מושלמים לתפקיד שלנו. כל שעלינו לעשות כדי לחיות
בשלום, בהרמוניה ובאיזון הוא להתחבר אל עצמנו, אל השורשים שלנו ואל צו ליבנו. אל
הילדים שלנו, הם החשובים ביותר. בואו נשמור עליהם ונעניק להם את הטוב ביותר. כשהם
תינוקות ופעוטות הם זקוקים לנו יותר מכל. בואו נגדל אותם באהבה.

הגירה קורעת

"לא רוצה שיגרשו את אבא": קולות ילדי המהגרים שהופרדו מהוריהם בארה"ב. ברקע הביקורת הגוברת נגד מדיניות ממשל טראמפ להפריד משפחות החוצות את גבול מקסיקו ונכנסות למדינה באופן בלתי חוקי, אתר "פרופבליקה" חשף הקלטות מצמררות של המתרחש במתקנים שאליהם נשלחים הילדים." מה קורה לנו?? לאן פונה המנהיגות האנושית בימינו? איבדנו את ה"רגש"?  את היחס?

יש לאנושות את הכוח הזה לפעול נכון ,לראות דברים שנמצאים מחוצה לנו, אך אנו בוחרים שלא להשתמש בו. "קודם הוא תמיד ראה "מה לטובתי", והיה סופג את המציאות ובוחר בצורה סלקטיבית, את מה שלטובתי אני רואה ושומע ומרגיש, ואת מה שלא, היה דוחה. " "למה אנחנו לא רואים מה נעשה עם הילדים של השכנים שלנו, ואת הילדים שלנו אנחנו כן רואים? כי הטבע שלנו מיד מקרב את שלנו, ומרחיק את האחרים. אותו דבר כאן. "

נוכל לשנות זאת רק כשאנחנו נתחיל להתייחס לכל המציאות שמחוצה לנו, כמציאות שלנו, כשנראה אותם כפי שהם בחוץ. כמתחילים לראות חצי מהמציאות הנסתרת ,פתאום מתחילים לגלות דברים שקודם לא ראינו. "עושי השלום שבדורנו, ובכל דור ודור, כלומר, אותם שהכוח בידיהם לעשות שלום בעולם – הרי המה לעולם קרוצים מאותו החומר האנושי שאנו מכנים אותם: "בעלי החורבן", להיותם מבקשי האמת, דהיינו, להשתית העולם על מדת "שלי שלי ושלך שלך"…

כבר אז לפני שנים רבות זיהה בעל הסולם שאמות המידה של החלטות של בני אנוש ומנהיגי העולם היום, מסתמכות על חולשתם של "מתקני העולם" על אף שמבחינתם הן פועלים לטובת עמם והגנה על האינטרסים של המדינה. היום מזכיר לנו הרב לייטמן שבסופו של דבר הם גורמים עוול ונזק אכזרי לאוכלוסיות פגיעות ,מחריפים את המצב בכך שמוסיפים ויוצרים בעיות חדשות על הקיימות , בארצם ובעולם כולו. לכן עלינו ועל מנהיגנו להשתנות ,עלינו  לפעול מתוך המידות האמתיות : חסד, אמת, צדק ושלום – ביחס לפרט ולחברה. רק  אז נוכל לראות את מה שלכאורה מחוצה לנו כשלנו, ונצא ממעגל ההתאכזרות, ותתגלה בנו מידת הרחמים, שתצעיד את האנושות לעולם שכדאי לחיות בו.

בזכות אור החנוכה

חג החנוכה הוא חג האור לכול עם ישראל!

האם היינו צריכים את טרמפ בשביל לשפוך אור על

העובדה שירושלים היא בירת ישראל?

לפי חכמת החיים שהיא חוכמתו של הטבע הכללי

חג החנוכה במקורו הוא חג של חיבור אנושי

שכתוצאה ממנו מאיר אור האושר והאהבה בינינו.

זה מה שמדגיש תמיד מיכאל לייטמן.

בעברו של עמנו עתיק היומין היינו כבר במצב הזה

מתקופת אברהם עד חורבן הבית.

אנחנו לא צריכים "טרמפ" שיקבע עבורנו

מי היא בירת ישראל. בכוח החיבור בינינו

בירתו של עם אינה עיר או מקום אלא

מערכת יחסים אנושית מתוקנת.

אם את הדוגמה הזו נביא  לעולם,

הוא שיישא אותנו על כתפיו לירושלים הבנויה.

תפקיד רציני

יוני תגיד מה השעה אצלך?

שתיים נראה לי. נמנמתי, הערת אותי. לא יודע איך, קראתי בספר, חלמתי משהו.

מה חלמת?

משהו על תפקיד. שאני מחפש כל החיים תפקיד שיתאים לי, שיהיה לי טוב, שיהיה תפור עלי כמו בגדים אופנתיים או טפטים מעוצבים אישית כזה, מכיר?

תתעורר, מה קורה לך בזמן האחרון? איזה תפקיד? לך תעשה חיים וזהו. תיקנה איזה דירה, תשקע במשכנתא ותפסיק לשאול שאלות על מהות החיים ועל תפקידים.

כן, אפשר כך, אבל אפשר גם אחרת. חצי חיים עברו. חוץ ממשכנתא, דירה, וילדים, ועוד קצת עבודה, מה עוד? לעשות וי על עוד נופש? די, נגמר הסוס. אבל משהו לא נותן מנוחה.

כן. זה נכון. יש הכל ואין כלום. ופה ושם כמה ידיעות מבאסות בעיתונים, שגם אותם נמאס לקרוא.

וקולנוע? לא. אין מצב. שעמום.

אז מה אתה רוצה?

תשמע, אני כבר שנה חולם על תפקיד, לא בעבודה, לא בצוות, לא יודע. לחיים חייבת להיות סיבה רצינית, נקובה מראש. לא ניראה לי שבאנו פה ככה סתם להעביר את הזמן.

אתה מדבר על שלמות. כן שלמות. לא יכול להיות אחרת. הכל צריך להוביל לשלמות. אבל לא השלמות שאני מתאר לי, כי מאיפה אני יודע מה זה שלמות אם לא אני יצרתי את התאטרון הזה של החיים?

זה משהו מעלי.

כן, נשמע הגיוני. אבל לך תדע.

תשמע, יש אותך, יש אותי, יש פה עוד אנשים על הכדור הזה. כולם קשורים זה לזה, מושפעים זה מזה. ואני בטוח שיש תכלית חוץ מלהרוג אחד את השני.

וזה בטוח קשור לתפקיד של כל אחד. אם אני הייתי הבימאי, אז שום דבר לא היה קורה סתם, שום פרט לא היה זז ללא תכנון.

לך תדע, חוסר המנוחה שלך מוצדק. זה הגיוני.

והתפקיד שלנו קשור ללהיות אור לגויים. קשור. קשור. אני אומר לך.

מאז שהתחלת ללמוד את חכמת הקבלה נהיית עמוק וחכם, אני מודה.

כן. זה מרחיב את הדעת, נותן ראיה שלמה על תמונה שלמה. מה בא קודם, מה אחר כך, ומהי הדרך אל היעד. כמה פשוט ככה הגיוני. ותאמין לי, זה לכל אחד. כל אחד.

קשר אמיתי

אימא,

כדי לממש את האהבה שלך לילדייך

ולעשות אותם מאושרים

את חייבת להיות מחוברת

לאימהות של החברים שלהם

לשכנות

לשכנים

לבית הספר

לכל הגורמים שמשפיעים על הילדים שלך

ולהיות איתם בידידות

בקשר טוב

בערבות הדדית

באווירה של שולחן עגול

כך אתם תדעו איך באמת לטפל בילדים

ביתי, בני.ברוך תהיה, ברוכה תהיי

בצורה מושלמת

ואחרת זה לא ילך

החברה חייבת להיות עגולה