"חוסך שבטו שונא בנו"

פרח פורח

ים, דגל לבן, אני יכולה לחשוב עליו בלי חשש, על מנת להשתעשע (כמו בורא עולם שאוהב לשחק עם הלוויתן), אני עם הדגים הקטנים, שמכריזים על עצמם בנשיכות קטנות, לכאורה לא נעימות, אך מזכירות לי אותו ואני צוחקת כשהוא "מכה" בנו מתוך דאגה, כמו אבא טוב, צוחקת. חושבת על דבורה, שפוגשת במסדרון, וממשיכה איתה כי היא כמעיין המתגבר, חובשת פאה שלאחרונה פסעו בא פסים, בת שמונים פלוס פלוס, כולה נעורים, וכשהיא אומרת לי "למה את אוספת את שערך המפואר, זה כל כך חשוב שער", ואז מעיזה ואומרת לה, "כן, אני רואה ששמת צבעים גם בפאה." "הפאה שעושה אותי חרדית למשעי באה כדי לכבד את בתי, שהיתה חרדית, ואת יודעת, חלתה בסרטן השד בעודה בהריון והיתה לה מה שנקרא, אופציה, והיא ויתרה והתינוקת נולדה 'במקומה' את יודעת", אומרת לי שכנתי, "מתי הבנתי שאני מאמינה באלוהים? היה כשכעסתי עליו."

הרב לייטמן כשהוא כועס אני אוהבת אותו יותר. לא נכון, שקר, אמת, שקר, מר, מתוק.

כשפמליא של מעלה דנה איזה מילה להוריד לארץ בחרה באמת, הורידה אותה על ראשו של מורי שחיפש אותה באמת. כשהוא אומר את הדברים היום, אחרי יותר מעשר שנים שאני אתו, יומם וליל, אפילו דבריו קשים מאוד לאוזני, היום אני יודעת שכל דבריו אמת לאמיתו, והם באים מתוך מסירות אין קץ ואהבה חלוטה.

הרב מיכאל לייטמן, דוקטור לפילוסופיה ובעל תואר מוסמך בביו קיברנטיקה, היה תלמידו של הרב ברוך אשלג ועוזרו האישי במשך 12 שנה, רכש מפי רבו את תורת "הסולם" של אביו של ברוך, הרב יהודה אשלג. הרב לייטמן חיבר למעלה משלושים ספרי קבלה. מידי יום ביומו מועבר השיעור לאלפי תלמידיו בארץ והעולם ברשתות הטלוויזיה והאינטרנט והוא מרצה מבוקש בקהילות מדעיות באירופה ובארצות הברית.